חומר אנושי

יש משפט שאומר: אל תחכו ליום מיוחד, אל תחכו לדבר מסוים. אם אתם רוצים להתחיל משהו תתחילו אותו עכשיו. ב־1 באפריל 2019 עמדתי בעבודה, עישנתי סיגריה עם חבר, הסתכלתי עליו בזמן שאני שואף את הסיגריה ואמרתי לו: ״תשמע, נראה לי שזאת הסיגריה האחרונה שלי.״ הוא הסתכל עליי, צחק בזלזול מסוים ואז חייך: ״אה, נכון… הראשון באפריל.״ הזלזול שלו נבע מכך שכבר כחצי שנה נלחמתי בהרגלי העישון שלי. כמעט עשור עישנתי סיגריות. באותה תקופה הייתי דלוק על בחורה שלא הפסיקה להגיד לי כמה זה הרגל מגעיל, ואני הייתי בחור שמן, מעשן, ביישן, ובעיקר כזה שמאשים את העולם בכל הדברים שקרו לו ובעיקר בדברים שלא קרו לו. כדי להירגע הייתי חייב את הסיגריה. סוג של נחמה מהירה. וכמה שהייתי צריך את הנחמה הזאת. משם הגעתי ל־20 “נחמות” כאלה ביום, ובתקופות מסוימות אפילו עברתי את רף ה־20 סיגריות ביום. אבל מאותו 1 באפריל 2019 הפסקתי לעשן. ועד היום לא חזרתי לזה. ב־פברואר 2020, עשרה חודשים לאחר מכן, רצתי לראשונה בחיי מרתון מלא במרתון תל אביב. התחלתי להרזות, התחלתי להאמין שהחיים שלי ניתנים לשינוי. הייתי הרבה יותר אופטימי, הרבה יותר שמח כנראה אחת השנים ה...

אז מה עושים כשהכל משתנה? לא תמיד ניתן לסלול את החיים לפי מה שהיית רוצה שיהיו ולכן למרות ההתניות שלי הצלחתי למלא אחר כמה חובות במשך יותר מ- 40 יום והם: 1. לרוץ כל יום לפחות 2 ק"מ. 2. להתקלח רק במים קרים. 3. לעשות לא פחות מ 35 ק"מ מצטבר שבועי. 4. לעשות לפחות 12 אלף צעדים ביום. מדובר בארבע מתוך חמש כאשר הדרישה החמישית הייתה לקום כל יום ב- 5:30 בבוקר, הסיבה לצערי שבזה לא הצלחתי לעמוד היא עקב כך שהריצה עצמה הרבה מהפעמים התרחשה בשעות הערב גם בגלל העבודה וגם בגלל עומסי החום השונים. ובכל זאת למה רק למשך 40 יום ולא חודשיים שהייתי אמור לעשות? הסיבה לכך הא שאת הפוסט הזה אני כותב בזמן שירות מילואים פעיל בצפון, לחיות בישראל בשנת 2024 זה לא קל והאי וודאות המוחלט מצליח להשתלט על החיים של כולם לא מעט. הוקפצתי למילואים ב1 לאוקטובור מה שהשאיר לי טווח של חודש עד התחרות אבל כמובן עקב המצב הביטחוני גם תאריך התחרות השתנה ונקבע ל 5.12.24. מה שמאשיר לי 45 ימים עד התחרות מיום כתיבת שורות אלו. היחידה שבה אני משרת היא יחידה קרבית פעילה אך רכובה כלומר הרבה פעילות אך רוב הדברים נעשים בישיבה והסיבה היחידה...

 לפעמים הדברים לא קורים כפי שתכננו. הנה אני וקצת יותר מחודשיים מפרידים ביני לבין זינוק ריצת האולטרה 100 ק"מ שלי, וכמובן שאני לא מוכן, והפעם אפילו יותר מתמיד. בחיים לא הצטיינתי בלהיות מוכן, אז לכבוד האירוע הגיע הזמן לתפוס שליטה ולהתחייב לכמה דברים שייראו קצת מטורפים, אבל טירוף תמיד הוציא אותי לחופשי, והפעם אני משחרר את הטירוף. אז בשבועיים הקרובים אעשה את הכול במקביל. זה לא פעם ראשונה שאני עושה את הדברים האלו, אבל לדעתי זו הפעם הראשונה שאני עושה את כולם ביחד: 1. לקום כל יום ב-5:30. 2. לרוץ כל יום לפחות 2 ק״מ. 3. להתקלח רק במים קרים. 4. לעשות לא פחות מ-35 ק״מ בשבוע. 5. לעשות 12,000 צעדים לפחות כל יום.

 122. בעוד 122 ימים אני אמור לזנק למרוץ סובב עמק . מדובר במרוץ אולטרה מרתון , המקצה שאותו אעשה הוא מקצה ה- 100 ק״מ,  בתור אחד שעשה את המקצה הזה בעבר, אני יודע במה הוא כרוך ומה אני צריך לעשות בשביל להגיע אליו מוכן. בנוסף, בתור אחד שעשה אותו לפני שנתיים, אני יודע גם שלא באתי מספיק מוכן. המטרה היא לעשות את ה-100 ק"מ בפחות מ-13 שעות. על הסיבה לכך אפרט בפעם אחרת. מדובר בסך הכל באזור שבעה עשר שבועות וזה מה שחשוב לי בהם ולכם חייב להיות חשוב תמיד ובמיוחד לפני תחרויות שקבעתם לעצמכם. חלוקת עוגת הזמן זמן הוא האויב הכי גדול של הקיום, אין דבר שעומד בפני הזמן הוא משמיד את הכל ולא משאיר אחריו דבר מלבד קיומו האינסופי, עובדה מעניינת כולם יודעים חלק מהכוכבים שאנו רואים בלילה אינם קיימים ובעצם מדובר על האור שמגיע מהכוכב עצמו באיחור כמה שנות אור(שנת אור =  9,460,730,472,580.8 קילומטר, שזה בעצם יותר מכל אולטרה מרתון) ואם הזמן מסוגל להשמיד כוכבים כנראה הוא מסוגל להשמיד יותר מכך. אויב אויבי הוא חברי, ובמקרה של זמן, האויב שלו הוא ניצול זמן. אף אחד לא אוהב שמנצלים אותו, וכך גם הזמן. הוא מע...

למה לי? ״כי ברגע שהיית בגהינום הכל נראה כמו גן עדן״ אולי הציטוט הזה ישמע מוגזם לחלקכם, אבל לי זה נראה מוגזם להתלונן על עמידה של שעה, על הליכה של שני קילומטרים ועל עליה של חמש קומות במדרגות. ולמה בכלל שמישהו יעשה את כל הדברים האלו מרצונו? הרי בשביל שני הקילומטרים יש לכם רכב, ובשביל חמש הקומות יש לכם מעלית. אבל מה קורה ברגע שהמכונית במוסך והמעלית התקלקלה, ובכל זאת את כל הדברים האלו אתם צריכים לבצע? יש אנשים שמתמלאים חרדה מהמחשבה על זה שיצטרכו לעשות את זה עוד בטרם הם עשו את הצעד הראשון. מחשבה. תעצור הכל ותחשוב: איך ייתכן שלפני שעוד התחלת לעשות את הפעולה כבר התחלת לסבול ממנה? איך קבעת אחרי שלושה צעדים שיהיה לך קשה? ויותר גרוע מהכל, אתה רק מוצא את כלל הסיבות למה יהיה לך קשה. אתה מחפש אותן, והחיפוש הוא קצרצר, אבל סט התלונות שהצלחת למצוא הוא רחב ממש: 30 מעלות צלזיוס בחוץ, אני בלי משקפי שמש, אני הולך להזיע, הנעליים שלי לא נוחות... המחשבה היא זאת שקבעה איך אתה תרגיש ועל מה תתלונן. אתה בחרת להתלונן, אתה אפילו בחרת על מה להתלונן. אתה האומן של היצירה הזאת, והיצירה הזאת היא שקובעת איך תרגיש. מחשבה ...

יכול להיות שרק התחלתם לרוץ ויתכן אפילו שהחלטתם להירשם למרוץ העשרה הקילומטרים הראשון שלכם, ואתם בהתלהבות מספרים לכולם שאתם ב״מרתון עשרה קילומטרים״. אז עצרו הכל ובואו תכירו כמה מושגי מרחק כדי שתפסיקו להביך את עצמכם. לפני הכל, יש שני דברים חשובים שאתם צריכים לדעת ולהבין: בארה״ב הכל עובד אחרת והמדידת מרחקים שלהם היא לפי Feet ו-Mile. מה שחשוב לנו לדעת הוא ערך ההמרה ממייל (Mi) לקילומטר (Km): קילומטר 1 = 1.609344 מייל ובקצרה (1.6). בעולם הריצה יש הבנה של (K), כן גם אם אתם אמריקאים, כאשר K מסמל אלף. מה אלף? כמובן, אלף מטר . אז אם אתם בארה״ב ונרשמתם למרוץ 5K, האם זה אומר 5000 Feet? התשובה היא... לא! נרשמתם למרוץ 5 ק״מ. מבולבלים? הסבר קצר: כל מרחק שיהיה מסומל כ-K מדובר באלף מטר, כלומר מרוץ 15K הוא תמיד יהיה מרוץ 15 ק״מ (15,000 מטר).  רשימת מרחקי הריצה  שעליכם להכיר: ריצת 400 מטר- מדובר בתחרות ריצת הספרינט המרחק הרשמ י. 1K- קילומטר אחד. 5k- חמש קילומטר. 10K- עשר קילומטר. חצי מרתון- 21.1 ק״מ = 13.1mi מרתון- 42.2 ק״מ = 26.2mi אולטרה מרתון- כל מרחק הגדול ממרחק המרתון מרחקים מקובלים לתחרויות...