קרע בשריר, מרוץ 100 ק"מ, מקום שני-שלישי, חצי מרתון ומרתון.

בשנת 2022, לראשונה, עשיתי וגם סיימתי מרוץ 100 ק"מ. בשנת 2023, לקראת סוף אוקטובר, הייתי אמור לזנק בפעם השנייה למרוץ 100 ק"מ. מנסיבות שמיותר לציין, זה לא קרה, ובמקומם הגיעו סבבי מילואים. הייתי מוכן לתחרות באותה השנה, אפילו הייתי מוכן לשבור שיא אישי לזמן. איך אני יודע את זה?

חודש לפני המרוץ ההוא, שלא התקיים, עשיתי ריצת 50 ק"מ בטמפרטורה של 37 מעלות. שרדתי וגם עשיתי תוצאה טובה. הטריק שלי? קרם הגנה, כל זה בפחות מ-5 שעות.
המילואים, המלחמה ושלל תירוצים הביאו אותי לשנת 2024 עם בערך אפס אימונים והכנות. וכאדם עם שכל ישר, כמובן שמיהרתי להירשם לתחרות ה-100 ק"מ. (אני לא אדם דתי, אבל "בעזרת השם" יכול להיות גם מוטו של אדם חילוני לחלוטין.)
אפילו יצאתי לזינוק, ולבסוף פסלתי את עצמי אחרי 60 ק"מ, עם כאב בשריר הירך ופנס ראש שנגמרו לו הסוללות באמצע יער חשוך ב-4 בלילה.

זאת הייתה הפעם הראשונה שיצאתי לתחרות ולא סיימתי. הרגשתי שאני צריך לתקן משהו, ודאגתי להירשם למרתון תל אביב. הצלחתי אפילו לשפר תוצאה במרתון, עדיין עם אותו כאב בשריר הירך שאני לא בודק, ועם צליעה וריצה לסירוגין. לאחר מכן הגיעו תחרויות 10 ק"מ אזוריות, ובהן השגתי מקום שני בקטגוריה וגם מקום שלישי. צליעה, ריצה ובעיקר הרבה נשיכות שפתיים. אבל הייתי חייב לתקן את האכזבה של הריצה שלא סיימתי. והתחרות האחרונה - ריצת חצי מרתון באר שבע, שהשתבשה לחלוטין. גם אותה סיימתי, כאשר בכמה הקילומטרים האחרונים זו הייתה בעיקר צליעה והרבה פחות ריצה. אבל אחרי חצי שנה שבה עשיתי מרתון שלם, הגעתי למקומות 2 ו-3, וגם חצי מרתון, החלטתי שזהו. נשיכת השפתיים כבר לא הספיקה, והגיע הזמן לבדיקה של שריר הירך. אז לידיעת הכלל: קריעה חלקית של 11 מ"מ בשריר גורמת להפסקת ריצה לכמה חודשים.